אפשר לקבוע בוודאות שהחברה שלנו מעודדת שילוב.

שילוב במסגרת חינוכית שתעצב את האדם על פי דרכו.

שילוב בקהילה שתאפשר לו להרגיש בנוח על פי הרוח שמלווה אותו ולא רק בחורף.

שילוב בשוק העבודה שיאפשר לו לחיות את הכלל יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב-לך.

ולמעשה, שילוב בכל מקום שפותח שעריו לכולם ומאפשר להם לבוא.

אבל עם המשפט האחרון יש בעיה קשה מאד- שאולי לא כולם מבחינים בה: השילוב בכל מקום הוא על פי כללים שלא תמיד הנכנס בשעריו קובע אותם- ולפעמים
הם ניתנים לשינוי באופן שיכול להרע עמו ואף לקלקל את דרכיו- והוא אפילו לא יודע מזה.

ולמען הסר ספק- בהחלט יש היגיון מאחורי כל קריאה שמלווה במסע פרסום חופר בארות במוח שמציג משני הצדדים אנשים שונים והפוכים ומעודד אותם לקרוא זה לזה "אחי" אבל ממש כמו שאחים לא חייבים לאהוב את אותם הדברים – ולפעמים ואולי אפילו ברוב המקרים – מה שהאחד אוהב השני לא מסוגל להכיל – גם במקרה של אחים לא ביולוגיים אלא בני עם – אחד שאמורים לנהוג באחווה זה עם זה – יש בהחלט רשות לכל אח לא לרצות להיות בדיוק כמו השאר.

מפגע דווח בהמשך הדרך (צילום: אריאל שרפר)

לפעמים תכונה ייחודית או התעקשות שלא לשנות מנהגי-עבר יכולה להעשיר את המשפחה המורחבת כל זמן שיודעים לכבד את מי שנוהג כך. וכמה עצוב לי לראות שבמדינה שנושאת את שמו של אחד משלושת אבותינו הקדושים יש כאלה שחושבים שמותר להם לקחת אנשים שחיים בדרך מסוימת עם סמלים בולטים שמבדילים אותם מאחרים – ולשים אותם בכוח במקומות שהם אינם שייכים לשם – או להתייחס אליהם כטיפוסים משונים ויוצאי דופן שצריך להתעלם מהם במקרה הטוב או חלילה לזלזל בכל מה שהם מאמינים בו במקרה הרע והנורא.

ודוגמאות לא חסר כמו למשל ניסיונות חוזרים ונשנים לכפות שינויים של סדרים מקובלים במקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולהציב את המתפללים שם בדילמות ומצבים לא נעימים תוך כדי הכנסת מחלוקות ועניינים פוליטיים מפלגים למקום מאחד ומחבר, ניסיונות לכפות על עיריות ומועצות מקומיות לעודד חילול שבת בפרהסיה בערים דתיות ושימוש בשומרי תורה ומצוות בלי ידיעתם למטרות בידור מסחרי תוך כדי חילול שבת המוני.

הכניסה בהזמנות בלבד (צילום: אריאל שרפר)

בתורתנו הקדושה מתוארת השנאה של השבטים ליוסף- רק בגלל שחלם חלומות לא מובנים והתנהג אחרת מכל אחיו- וגם בגלל שהיה הבן המועדף של יעקב אבינו. ובגלל אותו מלבוש מיוחד שעשה לו- אותה כתונת פסים- הגיע יוסף לבור ואחר-כך עברו עליו הרבה הרבה יותר מדי ימי "בין המצרים". תארו לעצמכם מה היה קורה אם יוסף עצמו היה מסרב לשים עליו את כתונת הפסים ממשיך להתנהג כאילו כלום לא קרה ושומר לעצמו את חלומותיו ודבריו. יכול להיות שהוא היה עוד יוסף חי חיים משעממים ורגילים- ולא מממש לעולם את מה שבורא העולם יעד לו בתכניתו המיוחדת חיים שכאלה.

זהירות בדרכים (צילום מסך מ-waze)

ואם ניקח דוגמא מההווה המתועש והטכנולוגי של ימינו- ביישום השימושי ביותר להולכי דרכים שלא באמצעות הרגליים המכונה דרכים בעברית ו-waze בלעז, יש דיווח מוקדם על מפגע בהמשך הדרך הרבה לפני שהרכב מגיע אליו- שמאפשר לנהג לשתף אחרים בפקקים שנגרמו בגללו או להזהיר אותם מהם- אך היישום מאפשר לנהג הלא שיתופי למחוק את ההתראה באמצעות הוראה שמכונה :"לא שם" כלומר שהרכב לא קרוב לאזור המפגע ויתכן שאפילו שינה מסלול ובחר בנתיב אחר כדי לא להיתקל בו.

ההמלצה שלי היא ליישם את הכלל הזה גם בנתיבים המהירים של החיים האמיתיים- ובכל חשש למפגע כלשהו לאו-דווקא בקיומנו הפיזי אלא גם ואולי בעיקר במהותנו הרוחנית- עלינו לנהוג על פי הכלל שלימד שלמה המלך בקהלת: שמור דרכך כאשר תלך אל בית הא-לוקים- ולחשב מסלול מחדש…